ההכנות סדר בעיצומן...מה נבשל? איך נסדר את השולחן? מי יישב ליד מי?
ושתי הקושיות החשובות (מלבד איזו מתנה יקבל זה שימצא את האפיקומן) הן: איזו חזרת ואיזו חרוסת נשים על שולחן הסדר?
כי בכל סגר יש את אותו הדיון, "החזרת הזו לא מתקרבת לחזרת של סבא לייזר, אוי אני זוכרת איך היה מגרר את החזרת ודומע" או "איך רק היית פותח את הצנצנת וכבר הארומה היתה גורמת לך לדמוע" או "זה לא מתקרב לחרוסת של סבתא מלכה, עד היום הטעם שלה עומד לי על קצה הלשון".
לפני שנתיים החלטתי להרים את הכפפה ולהכין בעצמי חזרת וחרוסת כמתנה לפסח לכל המשפוחה...אז אחרי שקניתי, קצצתי, דמעתי, טעמתי, שיפרתי, צינצנתי וקישטתי...החלטתי שזה אומנם אישי וטעים אבל אם אני אמצא חרוסת וחזרת שעומדים בסטנדרטים שלי אז אני אקנה...
והשנה קיבלתי לטעום ולנסות את החרוסת החדשה של אוליביה...
נתחיל במראה ובמרקם המזכירים את החרוסת מבית סבתא (ואני יודעת שלכל עדה יש את המתכון הייחודי שלה), מרקם רך אבל לא נוזלי עם צ'אנקי עדינים...אני מאד אהבתי.
והטעם נפלא, מתוק אבל לא מתוק מדיי, מתובל אבל הקינמון לא משתלט מדיי, היין האדום מורגש אבל לא דומיננטי מדיי ואין טעם רק של אחד הפירות (ופה יש תפוחים, תמרים ושקדים)...
אז מה הסוד של אוליבייה? החרוסת של אוליביה היא שילוב של מתכונים מסורתיים מהעדות השונות.
והבונוס הגדול החרוסת ללא חומרים משמרים.
אז אחרי שהחזרה הגנרלית הצליחה, נשאר רק לחשוב מה עוד ניתן לעשות עם החרוסת, הפתרון שלי שתמיד מצליח זה למלא פירות יבשים בחרוסת.
כמה פשוט ככה טעים.
המתכון:
משמשים מיובשים
תמרים מיובשים
שזיפים מיובשים
צנצנת חרוסת של אוליבייה
ליצור כיס בכל פרי, להוציא את הגלעין ולמלא בחרוסת...
לשמור בקירור ובתיאבון
חג פסח שמח ופורח
ושתי הקושיות החשובות (מלבד איזו מתנה יקבל זה שימצא את האפיקומן) הן: איזו חזרת ואיזו חרוסת נשים על שולחן הסדר?
כי בכל סגר יש את אותו הדיון, "החזרת הזו לא מתקרבת לחזרת של סבא לייזר, אוי אני זוכרת איך היה מגרר את החזרת ודומע" או "איך רק היית פותח את הצנצנת וכבר הארומה היתה גורמת לך לדמוע" או "זה לא מתקרב לחרוסת של סבתא מלכה, עד היום הטעם שלה עומד לי על קצה הלשון".
לפני שנתיים החלטתי להרים את הכפפה ולהכין בעצמי חזרת וחרוסת כמתנה לפסח לכל המשפוחה...אז אחרי שקניתי, קצצתי, דמעתי, טעמתי, שיפרתי, צינצנתי וקישטתי...החלטתי שזה אומנם אישי וטעים אבל אם אני אמצא חרוסת וחזרת שעומדים בסטנדרטים שלי אז אני אקנה...
והשנה קיבלתי לטעום ולנסות את החרוסת החדשה של אוליביה...
נתחיל במראה ובמרקם המזכירים את החרוסת מבית סבתא (ואני יודעת שלכל עדה יש את המתכון הייחודי שלה), מרקם רך אבל לא נוזלי עם צ'אנקי עדינים...אני מאד אהבתי.
והטעם נפלא, מתוק אבל לא מתוק מדיי, מתובל אבל הקינמון לא משתלט מדיי, היין האדום מורגש אבל לא דומיננטי מדיי ואין טעם רק של אחד הפירות (ופה יש תפוחים, תמרים ושקדים)...
אז מה הסוד של אוליבייה? החרוסת של אוליביה היא שילוב של מתכונים מסורתיים מהעדות השונות.
והבונוס הגדול החרוסת ללא חומרים משמרים.
אז אחרי שהחזרה הגנרלית הצליחה, נשאר רק לחשוב מה עוד ניתן לעשות עם החרוסת, הפתרון שלי שתמיד מצליח זה למלא פירות יבשים בחרוסת.
כמה פשוט ככה טעים.
המתכון:
משמשים מיובשים
תמרים מיובשים
שזיפים מיובשים
צנצנת חרוסת של אוליבייה
ליצור כיס בכל פרי, להוציא את הגלעין ולמלא בחרוסת...
לשמור בקירור ובתיאבון
חג פסח שמח ופורח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה