8 בינואר 2018

שבויה בזיכרונך

קחו את ההוויה הכי ישראלית שיש, הצבא...הוסיפו לו את הרגש הכי גדול אנחנו חשים, האהבה...ופזרו מעל את הפחד הכי עמוק שלנו, אובדן...ותקבלו ספר ישראלי, הפורט על כל הנים ונים, החודר לורידים והשוקע עמוק לתוך ליבנו.
זו היתה התחושה שלי כשקראתי את הספר שבויה בזיכרונך מאת אדווה בן לוי.

במדינה ובמציאות כמו שלנו, שכל שנה שוכלת בנים ובנות וזוכרת אותם (מי ביום הזיכרון ומי בכל יום ביומו).
במדינה ובמציאות כמו שלנו שמקדשת את החיים וחורטת אותם על דגלנו, קל כל כך להזדהות עם דניאל גיבורת הספר שאיבדה את כל עולמה בתרגיל אימונים ונותרה אלמנה צעירה והרה. אישה שאינה מוצאת יותר את מקומה בארץ עם משפחתו האבלה של בן זוגה.
אישה שאינה מאמינה עוד שמגיע לה לאהוב או להיות אהובה...כי היא שבויה בזכרונו...
אך בספר כמו בחיים, האהבה מגיעה ברגע שהכי לא מצפים.
כל כך קל להתאהב בג'פרי שאוהב את דניאל ונוסך בה בעדינות ובסבלנות אין קץ את ההבנה שגם לה מותר לאהוב, שגם היא זקוקה לאהבה.

במהלך קריאת הספר חוויתי רכבת הרים של רגשות; הזדהיתי וכאבתי, אהבתי וכעסתי, קיוויתי והתרגשתי.

אז נכון, שבתחילת הספר חשתי שהכתיבה הינה בוסרית וזה מובן מאחר וזהו ספרה הראשון של אדווה, אך זה לא מנע ממני להמשיך לקרוא ומהר מאד ההרגשה הזו נעלמה כלא היתה...אז אם עוד לא הבנתם, אני אהבתי.

שבויה בזיכרונך
מאת: אדווה בן לוי
הוצאה לאור: כתוב באהבה
412 עמודים



גילוי נאות: קיבלתי את הספר לצורך סקירה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה