13 בפברואר 2018

מה זו אהבה? פוסט מהורהר ליום האהבה

פוסט זה משתתף בבלוג הופ, שזה בעצם שרשור בלוגים או במילים אחרות אהבה ופירגון לבלוג אחר...
יום האהבה בפתח ולמתעקשים הוולנטיינס דיי מתדפק ולפני שתתחילו עם הוא היה צורר יהודים וכו'...אני אקדים ואומר שזה לא מזיז לי!
ולמה? מהסיבה הכי פשוטה שביום זה הכרתי את אישי, בעלי, בן זוגי, החצי השני שלי, החצי הטוב שלי ואבי ילדיי...קפיש?


אז מה זו אהבה? רבים וגדולים ממני ניסו להסביר והגדילו לעשות...וכל התשובות נכונות...

יש את ההגדרה המילונית (או בימינו ההגדרה הויקיפדית):

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.
אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה. טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.
           

יש את ההסבר שפילוסופים גדולים וחשובים שנו בה שנים: אפלטון הגדיר את האהבה "האהבה היא התשוקה להוליד בתוך היופי" ואילו הלן קלר אמרה "הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."
ואם תשאלו את הבנדיטים שלי הם יגידו שזה רגש פרטי בלב.
עבורי אהבה זה העולם ומלואו ואני בנויה מהמון אהבות שלי ואהבות שמרעיפים עליי...בראש ובראשונה אהבתי למשפחתי שהיא עצומה ורק גדלה וללא תנאים; לצפות בבניי גדלים או ישנים נותן לי אוויר לפחות לשעה הקרובה, כל חיבוק מטעין אותי באנרגיה וכל נשיקה זה משלחת לירח ובחזרה. יש את אהבתי לבעלי, לחצי השני שלי שלא תמיד היא קלה אבל תמיד ממלאת אותי בחום וצמרמורות וחיוך ענקי על השפתיים כמעט כמו בפעם הראשונה.
ובל נשכח את הוריי ואת אחי שמכירים אותי לטוב ולרע, שעברו איתי שמחות ועצב ותמיד שם בשבילי בדיוק כמו שאני שם בשבילם, אני מוכנה לעשות הכל עבורם; גם לנסוע באמצע הלילה לחדר הלידה רק בשביל להיות הראשונה שתחבק את אחיה, גיסתה ואת האחיינית החדשה.


הבאים בתור הם חבריי ויש רבים (ואני אוהבת את כולם ואוספת המון במהלך חיי), בין אם קרובים או רחוקים.
כאלו שלא ראיתי המון זמן (אביבית קפה?!) וכאלו שאני נפגשת איתם ביומיום (שכנות שהפכו לחברות, קולגות לעבודה שכבר מזמן הם חברים וכן, בוריס יש לי חברים גם בשעות עבודה).
ויש כאלו שלא ראיתי (פיזית) אף פעם אבל נכנסו לי עמוק, עמוק ללב ולנשמה ואני מוכנה לתת להם את הלב והנשמה.
ויש את אהבת האדם באשר הוא; אם זה לקום לקשיש באוטובוס או לאישה בהריון, אם זה לעזור עם סלים או בסופר או לתרגם לאנגלית למישהו...
וגם אם זה חיוך קטן לזקנה במסדרון או לשבת ולשוחח עימה מעט (ועשיתי זאת לא פעם ולא פעמיים במסגרת עבודתי).
אני בוחרת שהעולם שלי יהיה מורכב מאהבות קטנות וגדולות, אהבות שלי ואהבות אליי...אני בוחרת בזה בכל בוקר מחדש וככה בכל יום אני אוהבת גם את עצמי קצת יותר.


אוהבת אותכם...יום האהבה שמח...

ואם על אהבה אנו מדברים, הרשו לי להכיר לכם בלוג חדש שנחשפתי אליו ואהבתי...שכדאי גם לכם להכיר, הבלוג "יצאתי מביתי למסעותי" עוסק במסעות בארץ ובעולם מנקודת מבט חווייתית, בוחן את אמנות הטיול מזוויות שונות. הפוסטים מספרים סיפורי מסע אישי, משובצים בתמונות, שירים וקטעי השראה, מנסים לגעת בקורא ולרגש אותו. מלבד טיולים ברחבי הארץ והעולם, הבלוג מתייחס גם לעונות השנה, לטבע, למדבר, לאמנות, מחשבות בעקבות טיולים אורבנים בארץ ומחוצה לה. הבלוג משלב בין שתי אהבות גדולות של הכותבת - התשוקה למסעות ולאמנות, כשהמילה הכתובה והצילום מאפשרים ביטוי למה שעובר עליה כשיוצאת לדרך.
יצאתי מביתי למסעותי