12 בדצמבר 2017

8 הבטחות שלי לעצמי ולמשפחתי לשמונת ימי חנוכה

אני מאד אוהבת את חג החנוכה...אני לא באמת יכולה להסביר למה ומדוע? אולי זה בגלל המשפחתיות המתבקשת בחג כאשר כל המשפחה יחד מדליקה את נרות החנוכיה, אולי זה בגלל החורף שגורם לי להיות משפחתית יותר...אולי זה בגלל שהחג מסמן לי שיום הולדתי קרב (ב - 1.1 למי שרוצה לשלוח מתנות, בלונים, מגדנות ומיני מתיקה) או אולי זה בגלל שבני בכורי בא לעולם בנר שביעי של חנוכה והביא עימו אור גדול לחיי...ואולי זה הכל יחד.
אבל יש משהו בנרות המאירים והמרצדים שמהפנטים אותי (חוץ מהיותי פירומנית קטנה) וגורמים לי להבטיח לעצמי הבטחות קטנות עם כל נר שנדלק.

נר ראשון
להגיד יותר שאני אוהבת, לחבק ולנשק - אני אומנם עושה את זה על בסיס קבוע ומכל הלב...אבל, אולי זה לא מספיק לאוהביי? אולי מה שאני חושבת שזה מספיק זו רק טיפה בים?
אין דבר כזה מספיק חיבוקים ומספיק נשיקות...נכון?
ואני לא באמת זוכרת מתי בפעם האחרונה אמרתי את זה לאמא שלי...אז אמא אני אוהבת אותך!
נראה לי שאני אהפוך את זה לטקס שינה יומי.

נר שני
לכעוס פחות - אני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע, אני יודעת שצריך לספור עד עשר לפני שמגיבים, אני יודעת שהבנים שלי בשלב שהם בודקים גבולות ועדיין...אני יודעת הכל ועדיין אני מגיעה מהר מדיי לשלב הכעס, לשלב הרמת הקול.
אז הנה אני מבטיחה יותר מאשר לילדיי לעצמי שאני בוחרת לכעוס פחות ולנסות לזכור שהם עדיין ילדים.

נר שלישי
להיות פחות בנייד - ולא רק בגלל שיש מחקרים שמראים שזה לא בריא, אלא בעיקר משום שזה מנתק אותי מהסובבים אותי, מהחברה ומהמשפחה.
נכון שקל שכל העולם נמצא במרחק הקלדה ולפעמים הרבה יותר קל לשמור ככה על קשר (מישהו אמר וואטסאפ?!) אבל עדיין שיחה פנים אל פנים ואינטרקציה אישית הם כל מה שאנחנו צריכים.

נר רביעי
לישון יותר - האם אני צריכה להרחיב בנושא?
אני טיפוס של לילה, תמיד הייתי...אבל עדיין כשהעבודה היומיומית שלך מחייבת אותך לקום מאד מוקדם בבוקר, זה דיי מתנגש.
אז מה אם יש ערימת כביסה (חכו לנר הבא) או שאני צריכה לבשל (כי בני לוקח ארוחות צהריים לבית הספר) או לכתוב עוד פוסט או סתם להימרח מול סדרה (בדרך כלל אני עושה שניים במקביל)...עדיין אני צריכה לישון!
אני צריכה את זה קודם כל לגוף ולבריאות וזה שזה כיף זה רק בונוס

נר חמישי
לקפל כביסה - נס פח השמן לא קורה כשזה מגיע לכביסה...כביסה אחת לא מספיקה לשמונה ימים...אבל אבקת כביסה אחת מספיקה בדיוק לשמונה ימים כפול 3 מכונות ביום, לזכור מכונת לבנים בכביסה עדינה לא כולל כביסת בגדי תינוקות (שאין לי) שווה הר כביסה לקיפול בסלון.
כל פעם אני מבטיחה לעצמי מחדש שהפעם אין שאני מורידה את הבגדים מהחבל או מוציאה מהמייבש אני ישר מקפלת...אז אני מבטיחה...
אז אולי הפעם אני גם אבצע

נר שישי
להיות מעורבת יותר בגן ובבית הספר - תמיד הייתי אמא מעורבת אם בהתנדבויות או בוועד ההורים...אבל בשנתיים האחרונות יש לי כל כך הרבה על הראש ויש לי כל כך מעט זמן שאני לא מגיע לזה.
חוץ מזה שחסרה לי המעורבות הזו, הנקיפות מצפון...אוי הנקיפות מצפון שיש לי...אז אני מנסה לכפר ובקטנה, פה בית מארח, שם הרצאה כיתתית או גנית, שולחת את החצי ללוות בטיול שנתי...
אני יודעת שיש הורים שלא מעורבים כלל ויש כאלה שזה לחם חוקתם ושאני במקום טוב באמצע, אבל עדיין...

נר שביעי
לשמור על קשר עם חברות - כולנו עסוקים וכולנו עמוסים ורצים בין העבודה לבית, בין ימי הורים, חוגים, כביסות ובישולים ועדיין אין כמו שיחה טובה עם חברה כדי להיטען מחדש באנרגיות ולהזכיר לעצמנו או לפחות להזכיר לעצמי שאני גם אדם ושיש לי חברות (וגם חברים) טובות (וטובים) בחיי שליוו אותי ברגעים שמחים ועצובים, שלווים וסוערים, עליזים וכועסים ושעוד ילוו אותי.
חברות שמקבלות אותי כמו שאני; עם הפלוסים והמינוסים שלי, עם השריטות שלי והשגעונות שלי.
ועל כך לעולם אהיה אסירת תודה שאתן בחיי...
אז אם לא התקשרתי או ששכחתי לחזור או רק סימסתי זה לא מרוע...
אביבית (את מעולה), לירון, עמית ומאיה אני אוהבת אתכן עד השמיים ובחזרה...
מבטיחה לשמור יותר על קשר ולקפוץ לקפה או סושי או מסג'.

נר שמיני
לשחרר מנקיפות מצפון - כל אמא שנולדת יוצאת מבית החולים עם חבילה מצווחת (שאנחנו אוהבים עד השמים ובחזרה) ועם שק של נקיפות מצפון.
כי תמיד אנחנו מרגישות שיכולנו לעשות יותר, להגיד יותר, לחבק יותר, להיות שם יותר...
וכנראה הבעיה היא בנו כי אחרים לא רואים את זה, אז אומנם זה לא טקס תשליך אבל אני משחררת את נקיפות המצפון שיש לי ושעוד יהיו לי באהבה גדולה.

חג אורים חמים וטעים,
חג שמח ומשפחתי