הוזמנתי לאירוע להכיר את מועדון ה-100...
מיד עלו בראשי מחשבות, האם זה כמו מועדון החמש במכוניות (למי שלא יודע זה מועדון של מכוניות ישנות שלוחית הרישוי שלהן בעלת 5 ספרות)? האם זה מועדון של מחוננים שהציונים שלהם תמיד 100? האם זה מועדון של אנשים ששוקלים 100 ק"ג?
אז זהו שלא...
מועדון ה-100 נולד ב-2001 זהו בעצם חלומה של רוני גורדון המייסדת שבסך הכל רצתה לרדת 5 ק"ג, זהו מועדון שהרעיון שעומד מאחוריו הוא תפישה חדשנית של ייצור, אריזה ושיווק מזונות שכל אריזה שוות ערך ל-100 קק"ל (זה המונח הנכון - קילו קלוריות...וברשותכם לא ניכנס למה שעונד מאחורי זה) אבל רק כיום כ-10 שנים אחרי הוא קורם עור וגידים.
אז נעים מאד אני נועה ואני דיאטנית קלינית, ולמה זה חשוב? כי כל מוצר תזונתי/ דיאטתי או כל שירות תזונתי, אני בוחנת במאה עיניים (וזה לא מועדון ה-100)...אני מאד קנאית לעבודה שלי כדיאטנית ווידוי נוסף, אני לא דיאטנית שמאמינה בתפריטים.
כן, כן, אני יודעת שיהיו אלו שירימו גבה או יפתחו עין ולא יבינו על מה אני מדברת...אני מאמינה שדיאטה (או דרך אכילה בריאה) צריכה להתחיל בבחירת מזונות בריאים, בידע (ולא רק מקריאת לאישה...), ברצון לשנות (ולא רק לרדת במשקל), בלמידה מזה רעב ומהי תחושת השובע, באכילה מודעת...אבל זו אני...(כיום יותר דיאטנים ודיאטניות מאמינים בדרך זו).
בפועל, כשאיש או אישה מגיעים אלי לקליניקה אם באופן פרטי או בקופת החולים הם למודי דיאטות...יודעים הכל...מכירים הכל...ורק רוצים את תפריט הפלא שיוריד אותם באורח פלא במשקל, ולא סתם ירידה במשקל...מקסימום משקל במינימום זמן ובלי לוותר על השוקולד/ עוגה/ עוגייה וכו' (על הלא לוותר אני מסכימה...עם הגבלות).
והרבה דיאטנים (ואני ביניהם) הרבה פעמים נותנים תפריט (אחרי שניסיתי להסביר ולשכנע בדרך שלי), וגם פה יש את הוויכוח (באופן תרבותי כמובן) על כמה קלוריות צריך לצרוך במהלך היום.
ולא משנה כמה אני מסבירה ש-1200 קק"ל זה מעט מדיי (תלוי כמובן בסדר היום, פעילות גופנית וצריכת מזון יומית) ושצריך לדאוג לגוף ולנפש...כולם חולמים על תפריט פלא.
וקורה שאחרי פגישה אחת בה הם מקבלים תפריט, הם כבר לא באים (כי הם יודעים הכל לא?! וסליחה על הציניות).
וידוי אחרון להיום (אני מבטיחה), אני מכירה את רב הדיאטות בשוק, לטוב ולרע, על הפלוסים והמינוסים של כל אחת מהם.
לכן הגעתי דיי סקפטית למפגש...
בקבלת הפנים היה אוכל (איזו הפתעה), אבל ההפתעה האמיתית הייתה ששום מאכל לא היה דיאט וכל מנה הכילה 100 קק"ל ופתאום זה היה כל כך להתמצא ולבחור.
נכון שלא כל המזונות היו בריאים (אבל אמרנו שלא חייבים לוותר על השוקולד לא?!), אבל המנות היו מדודות מה שמונע זלילה ללא בקרה.
פתאום ראית באופן הכי מוחשי שאפשר איזה מזון, באיזה נפח מכיל 100 קק"ל (והרי הכי טוב מראה עיניים). רק להשוואה שקית עלי בייביז או תפוח גדול או קרמבו...השאלה היא מה משביע אותנו יותר.
פתאום הבחירה הייתה קלה יותר...לא צריך לחשב קלוריות (אם באריזה גדולה יש 500 גרם ו-250 קק"ל ואני אוכלת 2 כפות, כמה קלוריות אכלתי? לא סתם זה נשמע כמו בעיה מתמטית)...פשוט סופרים אריזות...ההחלטה עוברת אלינו!
אז נכון, שיש בעייתיות קלה בשיטה (או ככה לי נראה), כי זה תופס לארוחות לא מבושלות ולא משפחתיות...וזה מטשטש את הגבול בין מזון בריא לפחות בריא (בלשון במעטה), אבל עדיין זה קל ונגיש והכי חשוב עוזר להתנהלות נבונה בבחירת מזונות.
כיום, אין הרבה חברות מזון שנוהגות בדרך זו, אבל המהפכה התחילה...יותר ויותר רואים בסופר יוגורטים/ חטיפים/ טונה וכו' שרשום עליהם (בדר"כ בגדול) שהם מכילים 100 קק"ל (או פחות), אבל המגמה הולכת וגדלה.
השאלה היא האם המהפכה צריכה להגיע מדרישת הצרכנים או מחברות המזון? אני מאמינה שהמהפכה צריכה להגיע מהשטח מהצרכנים והדיאטנים המטפלים כאחד ורצוי כבר מאתמול.
אז, ברוכים הבאים למועדון ה-100. עכשיו השליטה בידיכם!
לאתר הבית: http://www.100cal.co.il/
בהצלחה ובתיאבון
מיד עלו בראשי מחשבות, האם זה כמו מועדון החמש במכוניות (למי שלא יודע זה מועדון של מכוניות ישנות שלוחית הרישוי שלהן בעלת 5 ספרות)? האם זה מועדון של מחוננים שהציונים שלהם תמיד 100? האם זה מועדון של אנשים ששוקלים 100 ק"ג?
אז זהו שלא...
מועדון ה-100 נולד ב-2001 זהו בעצם חלומה של רוני גורדון המייסדת שבסך הכל רצתה לרדת 5 ק"ג, זהו מועדון שהרעיון שעומד מאחוריו הוא תפישה חדשנית של ייצור, אריזה ושיווק מזונות שכל אריזה שוות ערך ל-100 קק"ל (זה המונח הנכון - קילו קלוריות...וברשותכם לא ניכנס למה שעונד מאחורי זה) אבל רק כיום כ-10 שנים אחרי הוא קורם עור וגידים.
אז נעים מאד אני נועה ואני דיאטנית קלינית, ולמה זה חשוב? כי כל מוצר תזונתי/ דיאטתי או כל שירות תזונתי, אני בוחנת במאה עיניים (וזה לא מועדון ה-100)...אני מאד קנאית לעבודה שלי כדיאטנית ווידוי נוסף, אני לא דיאטנית שמאמינה בתפריטים.
כן, כן, אני יודעת שיהיו אלו שירימו גבה או יפתחו עין ולא יבינו על מה אני מדברת...אני מאמינה שדיאטה (או דרך אכילה בריאה) צריכה להתחיל בבחירת מזונות בריאים, בידע (ולא רק מקריאת לאישה...), ברצון לשנות (ולא רק לרדת במשקל), בלמידה מזה רעב ומהי תחושת השובע, באכילה מודעת...אבל זו אני...(כיום יותר דיאטנים ודיאטניות מאמינים בדרך זו).
בפועל, כשאיש או אישה מגיעים אלי לקליניקה אם באופן פרטי או בקופת החולים הם למודי דיאטות...יודעים הכל...מכירים הכל...ורק רוצים את תפריט הפלא שיוריד אותם באורח פלא במשקל, ולא סתם ירידה במשקל...מקסימום משקל במינימום זמן ובלי לוותר על השוקולד/ עוגה/ עוגייה וכו' (על הלא לוותר אני מסכימה...עם הגבלות).
והרבה דיאטנים (ואני ביניהם) הרבה פעמים נותנים תפריט (אחרי שניסיתי להסביר ולשכנע בדרך שלי), וגם פה יש את הוויכוח (באופן תרבותי כמובן) על כמה קלוריות צריך לצרוך במהלך היום.
ולא משנה כמה אני מסבירה ש-1200 קק"ל זה מעט מדיי (תלוי כמובן בסדר היום, פעילות גופנית וצריכת מזון יומית) ושצריך לדאוג לגוף ולנפש...כולם חולמים על תפריט פלא.
וקורה שאחרי פגישה אחת בה הם מקבלים תפריט, הם כבר לא באים (כי הם יודעים הכל לא?! וסליחה על הציניות).
וידוי אחרון להיום (אני מבטיחה), אני מכירה את רב הדיאטות בשוק, לטוב ולרע, על הפלוסים והמינוסים של כל אחת מהם.
לכן הגעתי דיי סקפטית למפגש...
בקבלת הפנים היה אוכל (איזו הפתעה), אבל ההפתעה האמיתית הייתה ששום מאכל לא היה דיאט וכל מנה הכילה 100 קק"ל ופתאום זה היה כל כך להתמצא ולבחור.
נכון שלא כל המזונות היו בריאים (אבל אמרנו שלא חייבים לוותר על השוקולד לא?!), אבל המנות היו מדודות מה שמונע זלילה ללא בקרה.
פתאום ראית באופן הכי מוחשי שאפשר איזה מזון, באיזה נפח מכיל 100 קק"ל (והרי הכי טוב מראה עיניים). רק להשוואה שקית עלי בייביז או תפוח גדול או קרמבו...השאלה היא מה משביע אותנו יותר.
פתאום הבחירה הייתה קלה יותר...לא צריך לחשב קלוריות (אם באריזה גדולה יש 500 גרם ו-250 קק"ל ואני אוכלת 2 כפות, כמה קלוריות אכלתי? לא סתם זה נשמע כמו בעיה מתמטית)...פשוט סופרים אריזות...ההחלטה עוברת אלינו!
אז נכון, שיש בעייתיות קלה בשיטה (או ככה לי נראה), כי זה תופס לארוחות לא מבושלות ולא משפחתיות...וזה מטשטש את הגבול בין מזון בריא לפחות בריא (בלשון במעטה), אבל עדיין זה קל ונגיש והכי חשוב עוזר להתנהלות נבונה בבחירת מזונות.
כיום, אין הרבה חברות מזון שנוהגות בדרך זו, אבל המהפכה התחילה...יותר ויותר רואים בסופר יוגורטים/ חטיפים/ טונה וכו' שרשום עליהם (בדר"כ בגדול) שהם מכילים 100 קק"ל (או פחות), אבל המגמה הולכת וגדלה.
השאלה היא האם המהפכה צריכה להגיע מדרישת הצרכנים או מחברות המזון? אני מאמינה שהמהפכה צריכה להגיע מהשטח מהצרכנים והדיאטנים המטפלים כאחד ורצוי כבר מאתמול.
אז, ברוכים הבאים למועדון ה-100. עכשיו השליטה בידיכם!
לאתר הבית: http://www.100cal.co.il/
בהצלחה ובתיאבון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה