מה מאחד את מיטב השפים תחת קורת גג אחת? מה גורם למיטב השפים לעזוב את המסעדה, תוכנית הטלויזיה או כל תעסוקה אחרת ולהגיע לדן גורמה לבשל במשך ערב שלם ועם חיוך ענקי על פניהם? מה בישלו אייל שני, מידן סיבוני, יוסי שטרית, אבי ביטון, אוהד אמזלג, יואב בר, שאול בן אדרת, אוראל קימחי, בועז צאירי, דודו ביטון, בינו גבסו ו-אפרת ליבפרוינד בערב קולינרי מיוחד, מרגש וחד פעמי? ומה ולמה צילמו צלמי המזון איל קרן ואורית אלפסי באותו הערב?
התשובה היא אחת ומרגשת כולם גם יחד התגייסו לערב קולינארי ייחודי למען חולי סרטן שנערך ב"דן גורמה" בתל אביב.
ערב זה אורגן במיוחד עבור קבוצת הבוגרים של זכרון מנחם,.
קבוצת הבוגרים זוהי קבוצת התמיכה היחידה והייחודית בארץ שפונה לבני 20-30 בניהולו של יעקב הרשקוביץ. צעירים שרק התחילו בחייהם וכבר הם נלחמים בלנצח את מחלת הסרטן, שנלחמים בתגובות הסביבה, בטיפולים, ברצון להישאר "נורמליים" בעוד ששאר בני גילם ממשיכים בחייהם: בלימודים גבוהים, בטיולים בעולם, בחתונה ובחיים היומיומיים.
חולים צעירים, חיילים, סטודנטים, כאלה שרק התחילו את החיים "האמיתיים" וכעת נאלצים להילחם עליהם.
ערב שכולו חגיגה קולינארית של צבעים, ריחות, טעמים וחיוכים שבא להשכיח ולו רק למספר שעות את המציאות...ערב אותו ארגנו עמותת זכרון מנחם, בניהולה של אריאלה פיסקלר אלון. ערב שבו חברו השפים והצעירים למסע קולינארי משותף שבו בישלו כתף אל כתף, דיברו, צחקו ולבסוף אכלו ממעשי ידיהם...ויצא טעים ומרגש...
ערב זה נגע לליבי בכל כך הרבה מובנים, דודה שלי נפטרה ממחלת הסרטן לאחר מאבק ממושך, פעוטה מהגן של בני בכורי נפטרה ממחלת הסרטן לאחר שנה ארוכה של מאבק שבו כמעט ניצחה...והמגע היומיומי שהיה לי עם חולי סרטן בגילאים שונים כדיאטנית אונקולוגית.
אני יודעת ומודעת לכל הקושי והניגוד בין הסרטן ואכילה, בין אם זה חוסר תיאבון ובין אם זה אי היכולת לאכול עקב תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים (בחילות, כאבי בטן, פצעים בפה ועוד...) ולכן ערב זה היה כל כך מיוחד בעיניי
מעט על עמותת זכרון מנחם:
עמותת זכרון מנחם הוקמה ע"י חיים ומירי ארנטל להנצחת בנם מנחם, אשר נפטר ממחלת הסרטן. עם הידע והניסיון אותם צברו בעל כורחם נרתמו עם חיוך גדול על השפתיים ובלב מלא אהבה, בכדי לסייע לאלו שעוברים מסכת דומה שעברו הם.
פעילות הארגון נעשית במשך 365 יום בשנה, מסביב לשעון במסירות ובאהבה. השירות ניתן לכלל תושבי המדינה ללא הבדל דת ומין.
זכרון מנחם הינו הארגון הראשון בארץ שתמך באוכלוסיה זו בהיקף ארצי, וכיום הינו הארגון היחיד בארץ אשר תומך במכלול פעילויות רחב, יומיומי ובהיקף ללא תקדים.
התשובה היא אחת ומרגשת כולם גם יחד התגייסו לערב קולינארי ייחודי למען חולי סרטן שנערך ב"דן גורמה" בתל אביב.
ערב זה אורגן במיוחד עבור קבוצת הבוגרים של זכרון מנחם,.
קבוצת הבוגרים זוהי קבוצת התמיכה היחידה והייחודית בארץ שפונה לבני 20-30 בניהולו של יעקב הרשקוביץ. צעירים שרק התחילו בחייהם וכבר הם נלחמים בלנצח את מחלת הסרטן, שנלחמים בתגובות הסביבה, בטיפולים, ברצון להישאר "נורמליים" בעוד ששאר בני גילם ממשיכים בחייהם: בלימודים גבוהים, בטיולים בעולם, בחתונה ובחיים היומיומיים.
חולים צעירים, חיילים, סטודנטים, כאלה שרק התחילו את החיים "האמיתיים" וכעת נאלצים להילחם עליהם.
ערב שכולו חגיגה קולינארית של צבעים, ריחות, טעמים וחיוכים שבא להשכיח ולו רק למספר שעות את המציאות...ערב אותו ארגנו עמותת זכרון מנחם, בניהולה של אריאלה פיסקלר אלון. ערב שבו חברו השפים והצעירים למסע קולינארי משותף שבו בישלו כתף אל כתף, דיברו, צחקו ולבסוף אכלו ממעשי ידיהם...ויצא טעים ומרגש...
ערב זה נגע לליבי בכל כך הרבה מובנים, דודה שלי נפטרה ממחלת הסרטן לאחר מאבק ממושך, פעוטה מהגן של בני בכורי נפטרה ממחלת הסרטן לאחר שנה ארוכה של מאבק שבו כמעט ניצחה...והמגע היומיומי שהיה לי עם חולי סרטן בגילאים שונים כדיאטנית אונקולוגית.
אני יודעת ומודעת לכל הקושי והניגוד בין הסרטן ואכילה, בין אם זה חוסר תיאבון ובין אם זה אי היכולת לאכול עקב תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים (בחילות, כאבי בטן, פצעים בפה ועוד...) ולכן ערב זה היה כל כך מיוחד בעיניי
מעט על עמותת זכרון מנחם:
עמותת זכרון מנחם הוקמה ע"י חיים ומירי ארנטל להנצחת בנם מנחם, אשר נפטר ממחלת הסרטן. עם הידע והניסיון אותם צברו בעל כורחם נרתמו עם חיוך גדול על השפתיים ובלב מלא אהבה, בכדי לסייע לאלו שעוברים מסכת דומה שעברו הם.
פעילות הארגון נעשית במשך 365 יום בשנה, מסביב לשעון במסירות ובאהבה. השירות ניתן לכלל תושבי המדינה ללא הבדל דת ומין.
זכרון מנחם הינו הארגון הראשון בארץ שתמך באוכלוסיה זו בהיקף ארצי, וכיום הינו הארגון היחיד בארץ אשר תומך במכלול פעילויות רחב, יומיומי ובהיקף ללא תקדים.
בזכרון מנחם מאמינים כי תמיכה בילד החולה בסרטן היא תמיכה בכל המשפחה המשולה בעיניהם כשולחן בעל ארבע רגליים בחסרונו של אחד הרגליים השולחן לא יכון.
התמיכה החלה עם הילדים ומהר מאד הגיעו להבנה כי גם הבוגרים צריכים כתף תומכת, רגעי צחוק ואושר ולכן הקימו את קבוצת הבוגרים.
הבקשה יחידה שלי היא תתרמו כדי שהפעילויות המבורכות הללו ימשכו (כל סכום יבורך) תרומה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה