כל יום שלישי, מיד אחרי הגן, אני (או בעלי) ובני בכורי הולכים לסיפרייה העירונית בבית אלון שבגבעתיים.
למה?
כי אנחנו מאד אוהבים לקרוא (לאחרונה יוצא לי פחות אבל עדיין אוהבת), בני בכורי בולע ספרים ידוע, אף פעם לא שבע מסיפורים.
איך שהוא פותח את העיניים הוא רוצה סיפור (או טלויזיה), בגן - סיפור, כשהולכים לשירותים - סיפור ולפני השינה - סיפור או שניים ועוד אחד מהדימיון (על כך עוד יגיע פוסט נפרד)...ומדף הספרים עומד לקרוס (כן, כן, אני מאד אוהבת לקנות ספרים יש משהו מרגש בספר חדש והריח...)
אז מה עושים?
נרשמים לסיפרייה העירונית
למה ביום שלישי?
כי אז אנחנו משלבים את הביקור השבועי בסיפרייה עם החוג "מוסיקנע" של ענבר אזולאי המקסימה חוג שמשלב בתוכו שירים, סיפורים וחיות, ולא תאמינו אילו חיות בני בכורי כבר הספיק לראות: ברווז, איגואנה (טוב את זה כולנו ראינו), סנאי מעופף (ולא, זה לא עטלף), מקלון (מתחמם), תיקן לוחש (לא סתם ג'וק, אלא ג'וק שגם לוחש) והשיא עד כה חומט כחול לשון (מה זה אתם שואלים, תפתחו ויקיפדיה) והיד עוד נטויה.
ואם לא יוצא אז ביום רביעי...גם אז את החוג (אבל לקטנים יותר).
אני מאד אוהבת את ימי שלישי. זמן איכות רק שלי עם בני בכורי הולכים יחדיו לסיפרייה (והדרך לא קצרה כלל אבל אנחנו נהנים ממנה), משוחחים ושרים (תתפלאו עד כמה בני השלוש ורבליים), עושים הפסקת קרמבו (יותר מתלכלכים מאשר אוכלים אבל מאושרים ויש גם מגבונים) ובעיקר נהנים זה מזו (אוכלים חמציצים, מלטפים חתולים, מחפשים שבלולים). יש לנו אפילו דרך סודית...
ובסיפרייה?
אנחנו מוקפים בספרים, קטנים וגדולים, חדשים וישנים, ארוכים וקצרים...יושבים יחד ליד שולחן קטן, בוחרים וקוראים ספר אחד או שלושה (והנושאים שונים ומגוונים), מציירים או מרכיבים פאזל (למה או עם אפשר גם וגם), בני בכורי נכנס לבדו לחוג המוסיקנע ולבסוף בוחרים יחד (לפחות ארבעה) את הספרים שילוו אותנו לשבוע זה (ואם הספר ממש אהוב הוא ישאר איתנו שבוע נוסף) ...
וזהו...
חוזרים הביתה עייפים אך מרוצים, מוציאים את הספרים מהתיק ומתחילים לקרוא...
ש...ש...קוראים פה...
למה?
כי אנחנו מאד אוהבים לקרוא (לאחרונה יוצא לי פחות אבל עדיין אוהבת), בני בכורי בולע ספרים ידוע, אף פעם לא שבע מסיפורים.
איך שהוא פותח את העיניים הוא רוצה סיפור (או טלויזיה), בגן - סיפור, כשהולכים לשירותים - סיפור ולפני השינה - סיפור או שניים ועוד אחד מהדימיון (על כך עוד יגיע פוסט נפרד)...ומדף הספרים עומד לקרוס (כן, כן, אני מאד אוהבת לקנות ספרים יש משהו מרגש בספר חדש והריח...)
אז מה עושים?
נרשמים לסיפרייה העירונית
למה ביום שלישי?
כי אז אנחנו משלבים את הביקור השבועי בסיפרייה עם החוג "מוסיקנע" של ענבר אזולאי המקסימה חוג שמשלב בתוכו שירים, סיפורים וחיות, ולא תאמינו אילו חיות בני בכורי כבר הספיק לראות: ברווז, איגואנה (טוב את זה כולנו ראינו), סנאי מעופף (ולא, זה לא עטלף), מקלון (מתחמם), תיקן לוחש (לא סתם ג'וק, אלא ג'וק שגם לוחש) והשיא עד כה חומט כחול לשון (מה זה אתם שואלים, תפתחו ויקיפדיה) והיד עוד נטויה.
ואם לא יוצא אז ביום רביעי...גם אז את החוג (אבל לקטנים יותר).
אני מאד אוהבת את ימי שלישי. זמן איכות רק שלי עם בני בכורי הולכים יחדיו לסיפרייה (והדרך לא קצרה כלל אבל אנחנו נהנים ממנה), משוחחים ושרים (תתפלאו עד כמה בני השלוש ורבליים), עושים הפסקת קרמבו (יותר מתלכלכים מאשר אוכלים אבל מאושרים ויש גם מגבונים) ובעיקר נהנים זה מזו (אוכלים חמציצים, מלטפים חתולים, מחפשים שבלולים). יש לנו אפילו דרך סודית...
ובסיפרייה?
אנחנו מוקפים בספרים, קטנים וגדולים, חדשים וישנים, ארוכים וקצרים...יושבים יחד ליד שולחן קטן, בוחרים וקוראים ספר אחד או שלושה (והנושאים שונים ומגוונים), מציירים או מרכיבים פאזל (למה או עם אפשר גם וגם), בני בכורי נכנס לבדו לחוג המוסיקנע ולבסוף בוחרים יחד (לפחות ארבעה) את הספרים שילוו אותנו לשבוע זה (ואם הספר ממש אהוב הוא ישאר איתנו שבוע נוסף) ...
וזהו...
חוזרים הביתה עייפים אך מרוצים, מוציאים את הספרים מהתיק ומתחילים לקרוא...
ש...ש...קוראים פה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקאין על "מוסיקנע" של ענבר, היא מהממת! תמיד משקיעה ומפתיעה כל פעם מחדש.. הילדים מתים עליה! איזה כיף לכל מי שגר בסביבה.. הרווחתם!
השבמחק